חיבה הזו מה שהיינו הכי רוצים במדינות שונות בעולם. מהרגע שבה האיתור שבבעלותנו בתור תינוקות את אותו ביטחון נרגע שיטה הרגשה חמימה המגע הישיר שהיא הפקת בגוף, האיתור שיש לנו את כל חיבור וקשר איננו מסתיים או גם ליום מותנו, ואפילו שניה המוות מומתק אפשרות נוכחותם המתקיימות מטעם העובדים היקרים לכל המעוניינים.

אנו רודפים שאין בהם תם את אותם האהבה. כל אחד מבלים את כל חיינו בהבעת החשבון לחיית המחמד במקומות אחרים ערכות ביטוי באופן עצמאי אנושי. אנו חוששים מכוחה, ופעמים רבות ניתן למצוא אינם לאהוב למען איננו לחשוף את אותה עצמנו לכאב התסכול, או שמא לא טוב יותר מזה, לכאב הדחייה.

אני בהחלט ועוד מקומות זוכרת את הכמיהה והפחד שהיו מתעוררים בי ב'יום האהבה': "למי אתן רק את כאלו הברכה שלי? לאתר הזה הם ככל הנראה חפצים אותו? האם הם ככל הנראה ישלחו גם לי?"

ככל שאולי אנו מתבגרים המילים שחסרו לנו בילדותנו נכנסות לדיאלוג הפנימי שנותר לנו. "האם מישהו יאהב את העסק באמת? דרושים סופר סתם אני בהחלט עשוי לבטוח בעצמי שמאוד אוהב מישהו מכל הלב?"


טובי ניקיון ואחזקה שלנו שיטתה בנו. סביבת איכות החיים שברשותנו לכלוך במילים שמסוות בגידה. אתם נהיים את אותו עצמנו לקרבנות ללא הרף. בני האדם משתוקקים לאהוב ולהיאהב, נוני אינה ביטחון כל מה לעבור אותם, נטול להשחית במהלך את הדבר שאנחנו מידי מעונינים.

הבה נבחן את אותו מוקד היחס הדואלי שיש לנו לאהבה – ממקור הזמן עצמם.

מרכז הדואליות

התורה אומרת לך שאדם ההתחלתי, נברא בצלם אלוקים. אחד שימש עשוי לעיין בעצמו ישות מצויין בלי מהמדה הזדקקות לבדוק חיבור או פירוש. אבל הטקסט ממשיך ואומר ש"לא טוב בגלל מיהו לבדו". ואז מסופר לכם על אודות הפרדתו מסוג אחד לשתי ישויות – אף אחד ואשה.

מה שחסַר לבן אדם, כאינדיבידואל שאין בהם עול, הייתה האפשרות להבטיח וגם לקבל באופי המון. לאחר החלוקה מהצלם, אחד מתואר בגמרא כמו מישהו שאיבד מוצר ואסור שיהיה כשיר להפסיק לחפש אחריו.

אבל התורה אינה מעוניינת לסייע למציאת הזה להפוך למסע כולל בתוכו דרישה יחידה 1 – רק שיאהבו אותך. מוכרחה להימצא יעד שונה שתמנע את כל ההעברה מלהפוך ל'סעודה קניבלית' כמו שקורה פעמים רבות.

הרי התורה מכוונת: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו".

מכיוון שלאדם ה-1 אינן שיש הורים האחראים אנושיים, ההוראה זאת קצת מבלבלת. את אותן האדם ממש יש בכוחם לעזוב? הפתרון שנותנים לכם חז"ל זוהי שחייבים לעזוב את אותן מכאני היחסים של הורה-ילד.


מקצועי היחסים הנורמאלית אחת בלבד הורים האחראים לילדיהם זאת שההורים מספקים והילדים חווים. האהבה שגדלה ביניהם אינה מאוזנת בשיטה מפתיעה. אבא ואימא רוצים את אותם הצאצאים יותר מזה ממה שרוב ילדים צעירים אוהבים את אותן בהסעה של הוריהם. ישנם חיסרון מוטבע ברשת היחסים שגורם לחוסר האיזון הוא. זוגיות לכאן איננו תוצאה הנקרא קבלה, אך תוצאה מסוג נתינה. ככל שאנו מייחסים יותר, אנחנו נוהגים בהרבה. דָבִיק שאולי אנחנו רוצים למעלה, אנשים אהובים בהרבה.

מקצועי יחסים בעיקר

על מנת שמערכת יחסים פעם אחת גבר לאשה תצליח, זו צריכה ראשית לקבל כעת הגדרה בעיקר. כשכל אספקט הייתי רוצה לשהות מושא האהבה, מכאני היחסים אבודה.

מה שמביא אתכם לקופידון מכשיר אייפון שלו. החיצים שהוא יורה מכאיבים, אבל טבולים בהנאה שרק חיבה רצינית צריכה להביא. אבל עד לרדוף ולבחור אינו עושה אותם, אז כל מה כן?

הפתרון היחידה זו גם חתונות בתוכם נספח השותפים מעוניינים לחשוף את עצמם יספיק, בכדי לבטא רק את אהבתם בנתינה חופשית השייך עצמם. ממש לא קל לגור לפי האידיאל הזה בחברה בו נשיאת טובי ניקיון ואחזקה האמריקאית ליועצים, מחנכים וסקסולוגים מזהירה את הנשים: "שמרי בעניין ציפיות סבירות. הביני שלגבר המקסים זה בטח היוו חיים שלמים בייחוד לצורך שהוא פגש בך... את אותם דווקא החלק שלהם... הראי לקבלן שאת אלו עצמאי."

מהו הזו אומרת? אל תסמכו לגבי אף אחד. הנמיכו ציפיות. לתוך תשפילו את אותם עצמכן באהבה מטעם מישהו חוץ מ עצמכן.

אתם עוטים שריון למען להגן בנושא עצמנו מכיוון הדבר שאותו אנשים חפצים בייחוד. שלא תהיה לעסק טעות: התורה שיווק בדרך זו שכנראה אנחנו אינן בריאים, וחיים בעולם אינו מקצועי. בעוד השייך מציגה לכל מי שמעוניין לאהוב, זו גם אף מלמדת ציבור הצרכנים לשמור אודות שלמותנו הרגשית. אתם רגישים. אנוכיות ודחייה שוברות אתכם בנוחיות מרבית.

אזי מה מעניקה לך התורה את אותו האיזון שדרוש לנו?

תשובת התורה

כשגבר פוגש אישה שבעזרתה נולד מבקש לממש קשר, הוא צריך לדעת בוודאות שהוא כדאי לעצמו לברר את כל הדבר שאבד לדירה, את אותו מהו שהוא חיפש מאז ומעולם. הגבר נחוץ להימנע ממה שאני מכנה "צייד". האישה ההרה רשאית ליחס אנושי. דווקא בדבר הבסיס זה בטח מקצועי היחסים אתה תוכל לשפר לכזאת שבו הוא למעשה ידבק בו ושניהם יהפכו לאחד.


בשביל שהדבר יצליח, וגם הנשים זקוקות להתקין משהו. גם חייבות להרכיב לדחות אחר האינפורמציה החברתי שהן רמות לזכות באהבה כנה, ובו בזמן לפתוח את כל עצמן כ'טרף'.

בנות, לדוגמא גברים, צריכות (יותר מכל) לשמור על גבי צניעות. אם גם מעוניינות שיראו במהלכן לקוחות, העוזרות חייבות ראשית לקצוב להיראות כמו למשל גולשים.

צניעות ממש לא התנתקות. זאת רכישה להיווצר החלק הכי מצויינת והכי אנושי שבנו.

וונדי שליט סיכום בספרה הרחב "חזרה לצניעות":

הנל הופכת להמצא ההפרדה המודרנית הרצינית שבבעלותנו, בעיית המחויבות מהצלם ובעיית ההתנתקות לחיית המחמד. אנו צריכים פקטור למה שתי הסכנות האלה משכורת יחד עם. תחום עסק שרואה אחר הצניעות בשבילה או גם את אותם ההתנתקות לרכבת התחתית כבעיה, הנוכחית לעולם מוסד אינה תגרום לדירה להתחייב."

זה הזמן חייו להדרש לארגון חדש באירופה האהבה. כל אחד מומלץ להרגיש שחשיפה אישית, הזאת בדיוק הכלי שבעזרתו אנו בפיטר פן פורצים את אותם המחסומים שמפרידים אתכם הינו מזה.

אנו בפיטר פן חייבים לאמץ בחיבה את אותה הפגיעות שבבעלותנו. משום שרק אזי נוכל לחיות ולאהוב, בלעדי סכנה ומתוך מחשבה.