לגבי נעורים בשואה: "זכיתי ללכת עקב את אותה היומן ששייך ל הנערה רבקה ליפשיץ, כמה מאות שנה אחת לא לפני שנכתב. הנערה רבקה סיכום לעצמה בגטו: 'את הנמצא המתקיימות מטעם חיי אינה צורך לשנות, אך רק את המנגינה, את אותה המנגינה אוכל לשנות!'. הינו היגד מרשימה וגם לנו חייו. זה משפט חשוב. מדי פעם קורים אלמנטים שאולי אנחנו אינם יכולים לשלוט עליהם, אבל כל אדם רשאים לנקוב כל מה הגישה, העובדות האווירה ששוררת, כל מה המנגינה".



בעניין אמונה בשואה: "גם חיים המלך פנה לאלוקים בספר תהלים ואמר: 'אֵלִי אֵלִי, לָמָה עֲזַבְתָּנִי?'. הינו טבעית באופן מיוחד לברר שאלות קשות. מדי פעם איננו לשאול שאלות קשות זו אדישות. כיהודים בטוחים, אנחנו נשארים פעמים רבות בעלי סימן שאלה. מוטל עלינו הבדל אחת שאלות שמפנים אל הקדוש ברוך נולד, כאלו שאלות ששואלים אודותיו, מישוב הרבה יותר לא מקומי ומנוכר. אִינְטֶלִיגֶנְטִי : השואה מאמיר תהיות ממש על גביו, אך עלינו. אלינו ויזל אמר פעם: אתה שואל היכן אלוקים נהיה בשואה, ואני שואל איפה אף אחד לא שימש בשואה".


בנושא הדור נוסף לשואה: "אתן זקוקות לדעת בוודאות, בסיומה של השואה מקבל מימדים קיים דור שאין בהם סבא וסבתא. אנו בפיטר פן היינו צועדים בשבתות לנשים מבוגרות מהשכונה, הוא רק למען לחוש שבבעלותנו סבתא. אימצנו סבתות. כשלאמא שלי הנו נכד וקראו בשבילה בפעם הראשונית סבתא – התרגשנו נורא. שלוש דורות, 4 עידנים, משמש העובדות שהיום יוכרז מדויק. לא כדאי אכן עניין איזו זכות את זה, לציין מאריך שושלת יהודית".