אצלנו, שעת ההשכבה זוהי החלק הכי בעייתי ביום אחד. אנחנו עייפים (גם בהסעה של הוריהם ובנוסף גם הילדים), כולם במצב שהיא סף רגישות מעולה – ילדים מתקוטטים כמעט כל פיפס ניתן (הוא נראה לי בסדין!) ואנחנו מתפרצים כמעט כל פיפס חמישי (שיהיה עכשיו צנוע באופן מיידי ומייד!!!).

בעוד שהעייפות הופכת אותנו, הוריו, לאיטיים וכבדי תיקוני ומחשבה, אחר ילדים צעירים היא ביותר ממריצה. לפרקים אני שואלת רק את עצמי איך משמש שאיננו פיתחו רתמות ספציפיות לקיבוע ילדים צעירים למיטה, במשך 3 רגעים הדממה הנחוצות למען להנחות לשנת הלילה הברוכה.

ובתוך כל אלה, שעת ההשכבה זו גם בגלל העובדות השעה אותה אתם אמורים למצוא את אותם הסיפורים שהסתתרו בתוך ים העבודה היומי. בכל אחת אני מתלבטת יאריך אם להתעלם מהילדים ומהדיבורים שהם עושים, על מנת שיירדמו במהירות יותר, או גם להאזין לכל מה שאני יכולה לפספס זרה אקשיב רק עכשיו וכעת.


התוצאה – חוסר עקביות משווע. מְלוּמָד שלא על הינו הייתי מעוניין לדבר.



***


"את יודעת שהיום הדס ואני אינה הצלחנו להגדיר את הדלת", אמרה בת החמש שלי באותה שעת קודם כל שינה הרת גורל.

"איזו דלת?" שאלתי מופתעת קצת.

מסתבר שבפעם היחידה שיצאתי לחמש שניות אל מקום היציאה (לא הרחקתי לכת ובכל זאת), זו גם הספיקה לנעול את אותו פתח החדר אותה ישבה לגלם תוך שימוש חברתה מהגן.

"לא הצלחתי להגדיר אחר המנעול, ובכינו."

"ומה עשיתן?" שאלתי "אמרנו פרק תהלים."


וואו, מאיפה מגיע להן הדבר הגאוני זה בוודאי.

"ואחר כך הבטחנו להשם - אמרנו לדירה בכל זאת - שיותר אינו נעליב את אותם שרי, ואחר כך שוב אהבתי להגדיר רק את דלת הבית משמעותית עיתים אם שהצלחתי."


עד-כאן.



***
וואו- כאשר זה גם כן איך שאולי היינו יערכו באופן ספונטאני כשאיזושהי כניסה ננעלת מולנו והחיים מוזמנים לבקר ב למבוי סתום?

במקרה ש כל אדם נגיש מתפללים לעזרה, ואחר ככה בוחנים את אותה עצמנו במה חאפר להשתפר (משהו שקשור לאותה דלת נעולה באופן ישיר או גם עקיף, או אולי רעיון שעשינו בתקופה האחרונה, עד ייחודי מקום שכבר מתקופת חשבנו שהגיע חייהם לשנות)?

ואחרי כל אלה - כאשר אתם ממשיכים להנות, בגלל ההבנה שלמעשה האדם שסוגר את דלת הבית, ומיהו שידע להגדיר שבו, בעיקרם בורא עולם?

זה מיועד בכל תחום בחייכם. קשיים בנישואין, בעיות בריאות לא תקינה, סוגיות עסקאות ואפילו פוליטיקה.

האם אתם זוכרים שהשדכנים, הרופאים, הבוס הקשוח וראש הממשלה, אנחנו שליחים שהיא א-לוהים? כאשר אנו זוכרים להתפלל לשינוי, לשפר את אותם עצמנו בכל המקרים, לקנות חסד תוך שימוש הזולת, ואז - להנות כמיטב יכולתנו לרענן את אותן המצב?

וכשדלת מסוימת נשארת נעולה – למרות שהתפללנו, נהיינו צדיקים וגומלי חסדים, חיוני שנזכור - אנו צריכים דלתות שתפקידן לשנות ציבור הצרכנים, למנף ציבור הצרכנים בכיוון שונה עד מאוד מזה שרצינו, ויחד עם זה להישאר סגורות – לטובתנו.