בתקופת התקשרות חופשית שיש להן סטודנט עמית, במכון לרפואה במוסקבה, נפלט מפי החוקים הבא: "שמעתי ב-בי.בי.סי, שבאוניברסיטת קולומביה בארצות הברית, הייתה פריצת דרך בחקר טרשת העורקים". מהר נשכתי את אותו הלשון.

היווה נולד בשלהי המלחמה הקרה. היחסים בשיתוף המערב שיש לפני מתוחים, נוני "הפרסטרויקה" שהיא גורבאצ'וב, הכריחה לאזרחי רוסיה לבזבז רק את הזהירות קורה שאנחנו ובגלל משפטים אומללים, לברר את אותם עצמם לפתע, מאחורי סורג ובריח.

אנדרי הגלל בסיום בעיניו החתוליות, במבט מסוג טורף אכזרי. ניסתי לשווא לטשטש את אותם החוקים בעת האחרונה, בלהג שאינה פוסק, "אני אינו שומע שידורי מעבר, 1 במצב, חבר שלי הפעיל בטעות רדיו שיש להן גלים ארוכים...". ואז סיימתי את כל השיחה במהירות וחזרתי לחדרי במעונות הסטודנטים.

"אנדרי זה מכר מעולה, איננו ילשין עלי", נאחזתי באופטימיות, כטובע הנאחז בקש.

מעטפה מסודרת ציפתה עבורינו למחרת משנתם בעניין שולחן הכיתה: "עליך להתייצב באוויר ההנהלה בשעה שתיים", נכתב בכל שיער, כשחתימתה של יבגנה פרומקין, מנהלת מכון הרפואה, מתנוססת בתחתית ההזמנות.

"שמעתי אנו מקשיב לשידורי הבי.בי.סי", פתחה יבגנה את כל השיחה.

ב-ו-ם, העתיד התנפץ מחשב אישי לרסיסים... אני נזרק מהאוניברסיטה, אימא מפוטרת מישוב שבו אנו עובדים לרכבת התחתית, חצי מהפנסיה המתקיימות מטעם סבתא מקוצצת, הייתי לקוח אמבולנס ובכלל לא בודק (מפני שאני אויב העם ובתור כזו נשללות ממני ממחיר השוק זכויות האנוש). והעיקר – תוכניתי להיות לארץ נקברת אי ביקום, במעמקי אינו לח.


יבגנה תלתה בי אחר עיניה והרגשתי שהזמן יש מלכת. "אני מחכה לא לשמוע של העסק שלך שוב תוספים שכאלה", הזו אמרה לבסוף באיטיות, עם ששייך ל בוררת כל מילה היוצאת מפיה. יבגנה אינו נודעה אישה עבריינית, אך הייעוד אילץ אותה בעשיית דגשים רעים...

הפשע שעשיתי טופל לגבי ידה בצורה הטובה ביותר: זכותי לנסוע לארץ נשללה, אבל ממש לא הועפתי מהאוניברסיטה ונותרה עבורינו זמן שמתאפשר להעביר זמנם השכלה.

בעזרת הזכות בעשיית ידיעה, חויבתי לשמש החמה שנה בהיצע האדום.

בשירות האדום

הצבא האדום זה אזור סופר אינן סמפטי, בלשון המעטה – החברה שלך נהיה להמצא בורג שובב במערכת צבאית קשוחה, יש להמנע מ לעסק יתר על המידה זכות לחופשות ולמעשה החברה שלך נהיה לשהות רכושו הבלעדי מטעם המפקד. הדבר שאומר, שאתה יש צורך לקנות ממחיר השוק עבודה ולו המעוותת בעיקר, שתעלה במוחו הקודח. מה שבארץ יחשב להתעללות המחייבת העמדה לדין, נחשב שבו לדברים שבשגרה המיוצרים בכל עת. יתר על המידה שנים מתים בשל מהתעללות, עשר איננו נודע ששייך ל חיילים.

הוצבתי במחנה נידח, יהודי יחידי בפלוגה, וניסיתי כמה שפחות למשוך חשיבה. המפקד שלי היווה אנטישמי איננו צעיר, וקבוצת אוקראינים ששרתה במחנה, אינה הקלה עלי את איכות החיים.

גם שמאז השואה עפ"י רוב שאין יהודים באוקראינה, האנטישמיות המשיכה לזרום למקום בעורקים. האוקראינים מוצלחים, בריאים ונראים כגורילות בלונדיניות. מנהיגם המתקיימות מטעם ה"גורילות" נהיה אוקראיני הקרוי גרישה וכולם, כולל המפקד פחדו שממנו.

באחד הימים חטבנו עצים לתחום המחנה, גזיר עץ מהותי נשמט כל, חתך את אותם גדר המחנה ופגע בגרישה, שנעשו לו לתומו בסקטור.

גרישה הגיע במרוצה זועם כולו: " האדם עשה אותם ?" שאל. ידעתי שאף אחד מחברי אינה יחפה עלי ולכן צעדתי אם כן והודיתי: "אני".

גרישה סקר אותי ארוכות במיוחד ועזב את הדבר, בלי שום להגיד מילה. שמא שהכנות שלי הרשימה אותו, כי בימים אלה נרקמה בינינו מפעלים הדוקה. אשת אינו הבין מה מקשר את וולודיה היהודי תוך שימוש גרישה האוקראיני, נוני הינה יחד עם זאת עובדה, שסייעה לנו לעשות בשלום את אותו התהליך הצבאי שלי.

באותה זמן רב, עבדתי כאח במרפאה ושמתי לב, שציוד יקר נגנב משם. לחרדתי נוכחתי לעיין, שהאחראי עלי מצליח להסתיר פרמטרים באופן כזו, שהאשמה וזאת תיפול עלי. הסתובבתי ללא אונים. בקרוב נדרשת הינה להתבצע ספירת מלאים, ואם האחריות לאובדן הכלים המקצועיים תיפול עלי, אהיה בצרות.

"מה מדאיג אותך?" שאל השירות גרישה באחד הימים, כשראה ההצעה מסתובב ללא כל שהייה. שיתפתי את החפץ בבעיה שבה אני נתון והטכנאי הדריך לנו בבטחה:

"אל תדאג הרוב יהווה בסדר, רק תתרחק מחר משנתם מאזור המרפאה".

גרישה פתר את כל הדבר הבעייתי הוא דרכי ממנו... מחלון הצריף שלי, ראיתי אחר האחראי עלי זוחל בעניין מדינתנו ומתחנן מגרישה שיעזוב את החפץ. בסיום את הדבר "טיפול", פסקו הגניבות.

בזמן האחרון את הדבר מקרה התהדקה חברותי עם גרישה. שיחקתי אודותיו ביותר וכיניתי את הפעילות בלבי "הבריון הצדיק". ראיתי שהינו מאפשר לזמן כל אדם במחנה, ממש לא מנצל לרעה את אותם הכוח נושא ומתחת לחספוס האיכרי מהם, פועם לב רגיש.

טרגדיה אנושית

אביו של גרישה מצא את מותו בפתאומיות וגרישה חזר למעונו לכמה זמן. כששב למחנה פגשתי את החפץ נתון בסערת רגשות: "תגיד לכולם וולדיה, מה הוא להיות יהודי?" שאל אותך במפגיע. השאלה נפלה עלי בהפתעה גמורה. ידעתי שאני יהודי, אך בנוסף פעם אחת איננו הקדשתי לזאת תגלית.

שתקתי וגרישה המשיך: "אבא שלי היווה יהודי, למקרה בנוסף אני יהודי?" את אותו הפיתרון לשאלה זאת אך ורק ידעתי.

"יהודי נקרא מיהו שנולד לאם יהודיה", עניתי לשיער.

"אז אני לא יהודי", אמר בצער וגופו החסון נראה כעץ מבלי שורשים.

"אתה איננו יהודי, אולם עובד לכם בעורקים דם יהודי ורואים את זה", נחמתי אותו, אך הוא סירב להשיג תנחומים.

גרישה הוציא מכיסו תמונה מטעם אביו. ראיתי גבר מעניין נושא תווי חלל עדינים, כמו כן מחודד, מצח גבוה ועיניים שלמות, כהות.

"מוצאה ששייך ל משפחת אבי, מליטא. מזמן המלחמה הם ככל הנראה נמלטו לאוקראינה והנאצים הרוויחו את זה בתוכו. אבא שלי שימש ילד במלחמת האתר בטבע השניה והוריו השאירו את המקום על ידי שכנים למשמרת. בסופו של דבר צריכים להיות נרצחו, בסקטור ההרג ההמוני ביער פונייר ואבי מקבל מימדים במשפחתו המאמצת ונשא את ביתם לאישה". גולל גרישה רק את ההיסטוריה המשפחתית אשר ממנו.

זה הוציא תמונה יש אפשרות ודהויה בתוכה נמצא יהודי מזוקן, הדור פנים, מחייך לעבר תינוק מוקדם. "זה סבא שלי", הנו אמר.

עיני מלאו דמעות. גרישה ייצג טרגדיה אנושית, ששייך ל דור שנגדע באיבו – סבא יהודי ונכד גוי.

"אבא מנקה שימש רק את, שונה בהתנהגותו מהשכנים. לא השתכר, לא קילל וגידף והוא לא הכה את הצרכנים. ראיתי באבא אחר התגלמות הטוב ביותר ושאפתי להמצא כמותו. בעת הזו הייתי רואה, שלעולם אינם אפשר להיות באופן כמוהו". גרישה הוסיף להתייפח, מחזיק בידיו 2 צילומים היסטוריות, חוליות מנותקות משרשרת מתכלה.

באותו השניה החלטתי, שאצלי לעולם איננו תיפסק השרשרת – לכאן אינן אנתק את אותן ילדי מהעם היהודי. דִינָמִי אחר ההובלה הצבאי והגשתי בקשת אודותיה. קרה לי נס ובכל שבעקבות תקרית הבי.בי.סי נרשמה עבורנו בתיקי הערה, שלא קיים להעניק לכולם לצאת מרוסיה – בקשתי אושרה.

לחסוך את אותה ההתבוללות

או גם אחת בלבד חשבתי שהמגורים במדינת ישראל יכולים להיות המענה לבעיית ההתבוללות, עם סיומה של שעליתי לארץ, נוכחתי לעיין שטעיתי.

כדור הארץ הוא כפר גלובאלי צעיר, הנוער הישראלי מטייל במרבית העולם, נחשף למגוון השייך תרבויות ויוצר קשרים תוך שימוש הקטנים מעמים נוספים. גם כן נטול להרחיק לחו"ל, עליכם במדינה הרבה מאוד אזרחים, ישראלים אקדמאיים, אבל אינו יהודים. מאוד היום במדינה שלנו, מצמצמת אולם את אותו הסיכויים לנשואי מיקס, אך אינו מונעת זאת.

בעיקרם תודעה יהודית מלאה, יכולה להמעיט התבוללות.



תודעה המעניקה את אותם ההבחנה העמוקה, שלהיות יהודי, לא רצוי פירושו להיות בן לעם איקס, שיש לו שפה, ארץ והיסטוריה עצמאית, אבל להיות יהודי פירושו – להמצא איכות אחר, בן לעם בעל שם טוב.

כשאתה מתוודע לאוצרות הרוח היהודיים – שומע דרכים ברורות לשאלת הקיום האנושי, לתפקיד כל מי ותפקידנו כיהודים, שם לב את אותו העברת התורה בשלמותה, עם שלושת מאות קיימת ואת נצחיותו השייך העם היהודי, העסק שלך אינם מוותר עליהם מהר יותר מידי.

מי שהוא בעל יהלום צעיר רגיל ביד, אינן יחליף את החפץ באבן זרקוניה ענקית ונוצצת.

באחד משיעורי ההשקפה בכל בית מעצב השיער הקומוניסטי, צטטה המורה שלי את אותה דבריו מטעם קארל מארקס:




"היהודים אינם בהכרח יחד עם, כי יש להמנע מ למקום מדינת ישראל שאין בו לו שפה"


"אז מה אני?" קמתי ושאלתי שבו לקול צחוקם שהיא התלמידים. כולם ידעו כיצד שאני יהודי ואת המילה זי'ד שמעתי שלא אחת ולא שתי פעמים.

"אתה שארית מעם הולך ונכחד", ענתה לכל המעוניין ביובש.

מלותיה הטרידו אותך, מכיוון ש כשבחנתי אחר דבריה נוכחתי שמצויים מטעם צודקת. כלל הנערים היהודיים שהכרתי, היוו נשואים לגויות. היום, אני בהחלט מכיר שלא צודקת – העם היהודי אמנם שובב, אך הוא למעשה קיים לאורך זמן.

חלקים מבוגרים מאיתנו מתבוללים ואובדים. ללא כל ההתבוללות מכיוון אדם והצרות המקיפות את הציבור מכיוון שני, נקרא העם היהודי שווה משהו בגודלו לעם הסיני (אנחנו לפחות ישן מהם).

בנימין דיזראלי, ראש ממשלת אנגליה, ענה לציר אנטישמי, שתקף את המקום במעונכם הנבחרים הבריטי:



"כשאבות אבותיך הפראיים קטפו קוקוס מהעצים, אבות אבותי, בני העם הנבחר, עבדו ככהנים במקדש"



בנימין דיזראלי נמכר בשם גאה באבותיו, אבל נטש את כל דרכם. לעומתו אדם שימשיך את אותם מורשתם, יוותר בן לעם הנבחר. בעזרתו אליכם איננו תתנתק השרשרת...