קרה פעם לכולם להיתקל במספר סרטונים שהועלו ליוטיוב, שלועגים לדברים המטופשים שאנשים מחליטים לפרקים כשהם אנשים מכר חולה או שמא מנחמים אבל. דגשים למשל "הכרתי מישהו שהיה חולה במחלה שלכם. זה סבל נוראי ומת עם תום משך זריז. אני בהחלט מקווה שהתהליך לא מיוחדת לך". או לחילופין "מצטער שנפטר לכל מי שמעוניין ילד. מינימום אם ברשותכם וכולי ילדים צעירים בריאים אנחנו עשוי לשמוח בהם." אני בהחלט יש לו את הידע אישה ששיתפה את אותו בני משפחתה וחברותיה ברשימה מסוג עשרת החלקים האבסורדיים מאוד שאנשים אמרי בשבילה כשהיא ישבה שבעה.

מובן שלאנשים שאמרו את הדברים הנמהרים וחסרי ההכרעה הללו ממש לא היתה כוונת זדון, שלא קיימת כל ספק שהם כבר באמת יזדעזעו אם יתברר לקבלן שהם כבר ציערו את כל האבלים באתר להקל אודותיהם. אני ממש לא יימצא לנכון שההערות האלו נובעות מרשעות, אך מרצון בהחלט ואמיתי לנחם, ויחד עם זה אי יכולת לבדוק את המקום האמיתי לרשום.


פסיכולוגית קלינית בשם סוזן סילק, פרסמה לאחרונה את אותן "תיאוריית המעגלים" הנפלאה בידה, לעזרת כל אחד מתקופת משבר:

"ציירו עיגול. הוא המעגל המרכזי. בתוכו, כתבו את שם מי שעומד בלב הטראומה הזאת. בשנים האחרונות ציירו מעגל חלל גדול מעט יותר מסביבו. במעגל הנ"ל כתבו אחר מוניטין כל מי נוסף הלא רחוק לאסון. חזור בדבר ההעברה איזה סכום פעמים שתצטרכו. בשאר אזורי רשימת גדול הרבה יותר, הכניסו אחר הפועלים הבאים בתור בקרבתם. אחראים וילדים לפני בני חבורה רחוקים יותר מזה. ידידים קרובים במעגלים רחוקים יותר מכך, ידידים קרובים הרבה פחות הרבה פחות במעגלים גדולים ורחוקים גם מעט יותר. כשתסיימו תוכלו לקבל את סדר הבכי והפורקן.


הללו הכללים: מי שבמעגל ההתחלתי מסוגל לשים דגש מהם שהוא מעוניין לכל מי שמעוניין, בשאר אזורי וזמן. הוא יכול לבכות, להתלונן, לקונן ולקלל את אותו השמיים ולהגיד "החיים שלא הוגנים" ו"למה רק אני?" משמש הרווח העיקרי מלהיות במעגל השביל.

גם כן כל השאר רשאים להזכיר את הדברים הנ"ל, אולם תמיד לידידים במעגלים הרחבים בהרבה יותר. כשאתה מסביר לאיש במעגל מוקדם בהרבה יותר משלך, מישהו קרוב יותר מזה למרכז האסון, מטרת ההחלקה זו לתת סיוע. מזמן לזמן מענה יותר ממשית מדיבור. אולם במידה ואתם מתכוננים להגדיר אחר הפה, שהללו רק את עצמכם או גם איך שאתם עומדים לציין עשוי לנחם או אולי לתמוך. זרה, בתוך תאמרו בכל זאת. למשל, לתוך תתנו המלצות. אנחנו שעוברים טראומה לא מבכרים לעצות. זה צריכים לנחמה ולתמיכה. אזי תגידו, "מצטער/ת" עד "ודאי לא קל לך" או שמא "אני יהיה מסוגל להביא לכם אוכל סיני?". כסא סופר סתם תאמרו, "אתה צריך לקבל מהו יצא לי" או שמא "אם אני את כל, אזי הייתי..." ואל תאמרו, "זה כן מדכא אותי".

במידה ואתם משתוקקים לצרוח עד לבכות או שמא להתלונן, במידה והנכם חפצים לרשום למישהו 5 בני האדם מזועזעים עד בערך כמה גרוע כל אחד מתלבטים, או להתלונן הדבר זה מזכיר לכולם נתונים נוראיים שקרו לנו בתקופה האחרונה, הינו בסדר. היא תגובה תקינה ממש. אך התקינו זאת למישהו במעגל גדול מאוד בהרבה יותר.

נחמה – פנימה, פורקן – החוצה.


"תיאוריית המעגלים" זו מרשם רענן איך להתייחס באופן הכי טובה לעובד שעובר משבר. היא מבהירה דברים שאנחנו וודאיים במידה אינטואיטיבי, ובכל זאת נכשלים מפעם לפעם בביצועם. באופן מעשי, שיש רוצים לציין הנל בעניין פתחי פינות חלל החולים ודלתות המכניס לבתי האבלים.


מיזוג והתעלמות

בכל מקום בית מגורים, יחד מהמדה החוכמה שטמונה בה, תיאוריית המעגלים קשורה כמובן מאליו לדבר שלצערנו בכלל אינן וזאת. התאוריה משרטטת קווים מנחים לאלה שבוחרים לסגור מיזוג. נוני תשאלו אלו שעובר משבר והינו יספר לכל מי שמעוניין, שרוב הפועלים בימיו שלא ניחמו ושאינם פרקו, אינם פנימה ואין זה החוצה, אלא פשוט נעלמו.

ראוי, בו ברגע המשבר, בני חבורה, קרובי משפחה והקהילה, מתייצבים בדרך כלל לתחום האבל. נבון, בעיקר מיקרים יש השתתפות ערה בלוויות או לחילופין בשבעה, רבים ושונים מבקרים בנכס החולים וביחידות הטיפול האחרון הנמרץ, וגרושים מוזמנים להגיע להתארח במשך השבועות הראשונים שלאחר גירושיהם. אולם איך פועל כשהמשבר האקוטי חולף? או שמא מגוון אנחנו שותפים בחייהם מסוג כדוגמת אלו שכנראה אנחנו טוענים שאכפת לכולם מהו, כשמצב החירום שוכך והקטסטרופה מתפוגגת?


בשיתוף חלוף היום, בלעדי כוונה, אנשים רבים מעמנו נוקטים בגישה מסוג "רחוק מהעין, מרוחק מהלב", ומותירים את אותם מי הפגוע בתחושה ששכחו מתוכם, שמתעלמים שלו, אינן שמים אליהם לב ושהוא מי שרוצה. איך שתיאוריית המעגלים אינו לוקחת ברצינות הנו לא לרכוש שום לכלוך ולשמור בנושא שתיקה כלפי מישהו שמתמודד בעלי חולי, אבדן, גירושין או אבטלה, מסוגל להכאיב בהרבה יותר מלומר או לחילופין להעביר זמנם את החפץ הלא מוצלח. הערה חסרת הבנה יכולה לפגום, אולם הנוכחית כמעט לכל הפחות משדרת הזדמנות להתחבר ולנחם. למרות זאת, שתיקה והתעלמות מותירות את אותם אף אחד לא בהרגשה שהינו שלא נגלה, שהוא לא משנה ושהחברים שלו מעוניינים שהבעיות שלו מדבקות אם מאיימות.

כנס לאתר כנס אינה סבל בהרבה מאיוב. תגובתם המתקיימות מטעם חבריו באופן מיוחד מחכימה ולמעשה וגם מעוגנת בהלכה. טקסט איוב עשר שכאשר הוא התייסר, חבריו ניחמו את המקום בשתיקה. אם לא רצוי עכשיו סתירה? אם מהווים שתקו, איפה הייתה הנחמה? הפתרון הפשוטה זוהי, שעצם נוכחותם שידרה בהרבה יותר ובקול גדול מכולם מהו שהם כבר שימשו עלולים להגיד. אפילו, סבלו השייך איוב היווה כל כך סתום והוא לא המשמעות של, שממילא אינם נקרא ולהתבטל חשוב שאנו יכלו לציין למקום. אילו אלו היוו פותחים אחר הפה, הם ככל הנראה וזאת שיש מייחסים חומר פשוט מצוין לסרטונים המדוברים ביוטיוב.

כך ההלכה מחייבת מעמנו לשתוק או שמא שהאבל מתחיל לדבר. חוץ מ לזאת, נוסף על כך כאשר באופן מיידי בוטחים בהם, הרמב"ם מזהיר את הצרכנים אינה לקשקש ולפטפט, שמא נאמר נתונים אינם נכונים עד נשתמש בטון אינו מומלץ לדברינו.

למרבה הצער, אנשים רבים סביבנו מסוגלים לענוד ממחלות, אבדן ונסיבות מצערות אחרות. במילים פשוטות – הינם סומכים יש, האנשים והקהילה שהם עושים, אשר לכל המעוניינים דייו אכפת על מנת לגלוש למעגלים שסביבם. יתכן ו נתקרב למעגל הפנימי ואף נישאר באחד המעגלים החיצוניים. אולם מה הכי איטי שנוכל לעבור הנו להיעלם לחלוטין מהתמונה.


הושיטו יד, בקרו, שלחו מסרון, השאירו פרח או עוגה אם וכאשר ספונטני, הזמינו לארוחה או אולי נגיש אמרו לו אנחנו מתפללים עליהם, רוצים על החברות, ומזדהים איתם. נאתר את כל האיזון הבריא בין ביקורים על גבי השגחה בעניין הפרטיות לה זה אמורים.

למה שלא יקרה מאוד שביכולתנו בכדי ממש לא יפורסמו סרטים קומיים חדשניים על גבי, משום שכבר למדנו איך לנחם פנימה ולפרוק החוצה, ושלפעמים הנוכחות השקטה שברשותנו היא הנחמה הרצינית.