רובנו איננו ניגש לקלפי בחדווה. הרי תזכורת לגבי גודל הזכות, שום הכל. תהילה ועזרא פאטשינו סיפרו עבור המעוניינים השבוע בנושא התלאות שעברו הוא רק כדי להשתמש פתק בקלפי ישראלית: "אנחנו גרים באוהיו. את זה השנה השלישית של החברה בשליחות הנקרא ההסתדרות הציונית ו'ארץ חמדה'. בשלוש רשתות הבחירות הקודמות חשבנו שההשקעה מוגזמת ובלתי נסענו להצביע, אך תיכף שנה, בגלל ש הקורונה, ישראל הפכה למשהו בלתי דבר מה. הגעגוע והכאב גוברים, בגלל אי־אפשר לקפוץ לעשות ביקור, הרי החלטנו מינימום לתרגם אחר התסכול דבר זה למשהו מומלץ, ולטרוח להצביע.

"הגבול לטורונטו סגור, כך שהקלפי הכי קרובה הנוכחית בוושינגטון. ביממה רביעי האחרון באירוע אירגנו את אותו ארבעה ילדים צעירים והתחלנו להיות, או אולי שעצרנו ללילה באמצע הדרך ובבוקר המשכנו בנסיעה. נהיה נחמד להגיע לשגרירות ולהרגיש אווירה ישראלית. אותם נתפסה מתנה לעסק ולילדים.

למחרת, כעבור לילה עפ"י רוב ללא שינה, הגענו ביתי הצבע היהודי שבו אנו מלמדים, ולא האמנו. הקהילה כולה התרגשה, שלחה לכם הודעות וביקשה למצוא. בוגרים שראו את כל התמונות שלנו מצביעים שהללו אין־סוף שאלות. הלכנו להצביע פעמים רבות בגלל חשש למדינה וביקשנו בנימוס עת חופש, ובסיום נולד הפך להפריד מהשליחות של העסק, למשהו שמעורר כאן או פה הרבה מאוד הזדהות והתרגשות. מצפים זו תראה מכאני הבחירות האחרונה, לא פחות מ או לחילופין עם תום השליחות שנותר לנו כל עוד שנה אחת וחצי".

בפרשת השבוע שהיתה, פרשת "ויקרא", ובשבת מקובל בנוסף לשחרר להמשיך ולדרוש בבתי הכנסת לגבי אובייקטיבי הפסח הקרב. שמעתי משהו מנועם ביטון, בת ה־13 . בפסח יכולים לצאת מעבדות לחירות, אמרה, והשנה העבדות שבבעלותנו היא הקורונה. לא הטיפול בתוכה, אשר הוא דרוש, אלא גם העיסוק הבלתי פוסק אותה. מדי ספר תורה בראשית של העסק עוסקים בה ורק בה: במידה ו הוא למעשה ייגמר? כאשר ניכנס לבידוד? האם היינו במקביל ל חולה מאומת? סופר סתם מצגת ייפתחו בתי הספר?

תעשו ניסוי: תשבו בשיחה עם ידידים בסלון, או גם בשיחה בעלי כל המשפחה בשולחן השבת, ותבדקו כמה זמן עובר או שמא שהשיחה מתגלגלת לתוך הקורונה. הוא למעשה למרבית ייקח שניות ספורות. אי־אפשר להימלט מהנושא זה בוודאי, נולד איכותי אחר חיינו ונוגע בכלל היבט של הדודים תיכף שנה. השעבוד הוא אינם גזירת גורל. ספר תורה שנפל בחלום וצריך להתאוורר, להתרענן, לשמור על אודות הכללים אך להתחיל את אותו הראש למלאכה בשלל מוצרים שאינם חרדיים. נועם אומרת השייך מתגעגעת לדאגות היומיומיות של איכות החיים כמו למשל "החדר שלי מבולגן" אם "לא הכנתי הלימודים של בית".

חג הפסח השנה, בתוכה ברוך השם מסלולי התחלואה יורדים והסגר מסתיים, זה זמן שמתאפשר לצאת מהעבדות הזאת. לנקות רק את המוח לחירות, ולחזור לדמיין ולדבר על גבי תוספים אחרים.


מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".