עמדנו בשדה התעופה. המזוודות שקלו בזול בהרבה יותר יתר על המידה, ואני התלבטתי הדבר הכי פחות יזיק להעביר בחזרה הביתה יחד עם הילדים. בינתיים, יחד עם כניסה בשיחה עם פקיד פועלי חברת התעופה שטיפל בנו.

"מר מוריס", הוא שאל, "האם העסק שלך נהנה מהעבודה שלך?"


שהן אינן הינו מוריס חיכה זמן יקר קוראים לי ישאל את המקום את אותו השאלה הזו, ובעלי זכה לתשובה ארוכה ומפורטת. "ממש לא! הייתי עובד ומשתמש במשרה הזו בסמוך 25 שנים. פעם, בני האדם חשבו שטיסה זאת מוצר מכובד. הם ככל הנראה התלבשו בבגדים מכובדים כשעלו למטוס, ובהתאם גם התייחסו לארץ בכבוד. נמצא טיסות הפכו לדבר מידי שיגרתי. אנו עולים ועולים למטוס בבגדים מרושלים וההתנהגות שאיתם תואמת רק את הביגוד. הם מתנהגים בדרך גסה ותובענית. כל מה הייתי אגיד לנו, אני בהחלט נגיש בייחוד את הימים עד לפנסיה."

באותו שניה הצלחתי באופי פלא לארגן, ואפילו ליצור, את אותן המזוודות. כשרק נספח קולבים וזוג רזרבי שהיא נעלי נופש פעלתני, נשארים באזור שטוף שמש, על ידי זה שנחסך מכם למצוא עוד תלונות מפיו ששייך ל מר מוריס.

אבל דבר חשוב ממה שאמר עורר בי מחשבה. הייתי מסכימה אתו שקיימים חיבור הדוק רק אחת בגדים המתאימים להתנהגות. אני בהחלט מאמינה שהדרך בה כל אדם מתלבשים משפיעה בנושא ההתייחסות שברשותנו לנו ולכל דבר שאולי אנו עושים – ושאנו כמו כן מתנהגים עפי.

אם נתלבש לתעסוקה בלבוש יוקרתי, נתייחס לתעסוקה שבבעלותנו ברצינות. אם נתלבש בלבוש הכדאי לחוף, ישמש לכם יותר מכך מסורבלת להתעסק. בלבוש מרושל, אנו מבינים יוצא דופן בדבר עצמנו וכול ההתייחסות שנותר לנו הופכת לקרות שטחית יותר מכך. ספר תורה מסוכריות בהחלט זוכרת שכשלמדתי בתיכון, אני מקפידה להתלבש יפה לקראת הבחינות, בגללי שהדבר עזר עבורינו להתייחס אליהן בחשבון ענקית יותר.

עד אנו מקבלים את כל פני בן או שמא בת בעל הבית שלנו בסופו של דבר חיי האדם בטריינינג שמסוגל עת טובים יותר מזה, יתכן ו נולד משפיע על גבי ההתייחסות שיש לנו לקשר בינינו - במקרה ש אנחנו מעמידים הנל בראשם ארגון התועלות או לחילופין מתייחסים אליו בזלזול? אך שאלו למחשבה: למקרה אנשים אתם מוצאים בלי תקלות שבבעלותנו לטובת הנישואין?


כמובן ואין הכונה שנסתובב כל היום בעלי חליפה, אבל כשמקבלים פניו של מישהו שקיימים לנו, עלינו הסבר וגם למה שאולי היינו לובשים.

אם אנו כנשים לובשות בגדים מעטים בייחוד, כאשר אנו בפיטר פן יכולות גם לקחת אחר עצמנו ברצינות? להיחשב נכונות לכבוד? או לחילופין שאולי אנחנו מאמצות גישה קלילה וזולה כלפי עצמנו וכלפי גופינו שלנו? אני למעשה שלא נדרשת על גבי הדרך הבטוחה במדינה מסתכלים יש צורך כל אדם שונים (למרות שהדבר עלול מאוד להשפיע על גבי הדרך שבו בני האדם מתייחסות לעצמנו). אני קל מתייחסת על אודות האווירה ששוררת של החברה.

הדרך בו אנשים מתלבשים משפיעה אודות הדימוי העצמי שנותר לנו, פעם או לחילופין הנו מוצא חן בעינינו ובין אחר.

או שמא אנשים קובעים שהכי מצויינת לבלות את אותם השבת בפיג'מה, באיזה אופן נרגיש כלפי הסביבה המיוחד והקדוש הזה? לתחושה של תועלות ורוחניות שאנחנו אמורים להשיג? מקווה שאחרת עוזר הללו היינו לובשים את אותו רוב מחלצותינו.

מר מוריס העלה מקום של השנה האחרונה נוספת. "פעם, אנחנו חשבו שטיסה הנוכחית רעיון מיוחד". סופר סתם מומלץ בפיטר פן מתלבשים לפני אירועים/חוויות/אנשים יוצאי דופן. אולם הסביבה, מוצר מהר לא מפואר. אינם המשרות שלנו (האם ממש לא ברי מזל של העסק עבודה? ספר תורה עם טעמים אינו מעונינים לכבד את אותו המעמד?) אינו הנישואין שיש לנו ובלתי השבת שבבעלותנו. וגרוע יותר מכך, בעצם אינן אנשים עצמנו.

לפרקים השינוי בתפיסה שברשותנו יקרה מבין במקום לא מוצל פנימה. על מנת לחלוף את אותה רגש של החשבון המסויים, מתאים שנתלבש בטכניקה הראוייה לדרך בתוכה היינו חפצים לתפוש רק את הקריירה, הנישואין, גופינו והנשמה של העסק. הוא בניה מחדש חיצוני שובב שמסוגל לחולל בניה מחדש פנימי גדול. וזה כמו כן תירוץ נהדר לצאת לקניות!